← ארכיון

פסטיבל התיאטרון בירושלים ה־3

תיאטרון. ריפוי. תיקון.

20.12.2023 – 23.12.2023

הפסטיבל התקיים כעשרה שבועות אחרי ה-7 באוקטובר, בעוד בניין הסטודיו משמש את החמ"ל האזרחי הירושלמי. תחת הכותרת "תיאטרון. ריפוי. תיקון." הוא נשא בתוכו את השאלה איך ממשיכים ליצור תיאטרון בעיצומה של מלחמה — ואיפה מקומה של האמנות ברגע כזה.

מנהל הסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים

רעידת האדמה שחווינו בשבעה באוקטובר פירקה רבים ממושגי היסוד שלנו, והיעדרם מערער את היכולת שלנו להסביר לעצמנו מה קורה לנו, ולאן אנחנו הולכים. מגיל צעיר מאוד, האדם מבקש להסביר לעצמו את העולם ולסדר את ההוויה באופן שיתקבל על הדעת. לכל דבר סיבה שנוכל להבין. בין מותר לאסור קיימים גבולות ברורים. יש דברים שיכולים לקרות, ישנם דברים שפשוט לא יעלו על הדעת, ומפלצות יש רק באגדות. בגילאים מבוגרים יותר אנו מחפשים לעצמינו משמעות, נעזרים בתרבות כדי ליצור לעצמינו את הסיפור של חיינו, וסיפורים אלה ישמשו את החברה כדי להתוות לעצמה גבולות, כיוון ודרך. אם בשנה שעברה גילינו שהסיפורים השונים שהחברה הישראלית בנויה מהם, התרחקו עד מאוד זה מזה עד כדי כך שלא רק שהם סותרים זה את זה, אין להם שום יכולת לדבר האחד עם השני - הרי שבשבעה באוקטובר הבנו פתאום עד כמה הסיפורים שלנו בהרבה מובנים לא רלבנטים, מיושנים, ומספרים רק חלק קטן מהמציאות שסביבנו, עד כמה פשטניים הם היו, ועד כמה רב על כך המחיר. השמיכה שכיסינו בה את העולם התגלתה כקצרה מידי, ומתחתיה, גילינו אימה נוראית וגבורה שלא תאמן, נטישה מחפירה והתגייסות מופלאה. הסיפורים הישנים הוכיחו את עצמם כלא תקפים עוד, ואנו נותרנו בלי מלים שיסבירו לנו את המציאות בה אנו חיים. אבל איזה סיפור יכול להקיף גם את התהומות האכזריים אליהם נחשפנו וגם את הגבורה וההקרבה? איזה סיפור יוכל להכיל את ההתפרקות שאנו חווים ולצדה גם להציע תקווה? איך נבין את התנכרותם של מי שחשבנו כקרובים מול האחווה של אלו שמהם רחקנו? האם נוכל ליצור סיפורים חדשים שיאפשרו לשבטים השונים לדבר זה עם זה, מבלי להכחיש הבדלים ופערים? האם המפגש בין הסיפורים האלה יוכל להציע דרך וכיוון? אנו זקוקים למלים, אנו זקוקים לסיפור. לא נרצה עוד לכסות מעצמנו את נוראותה של המציאות, כי התיקון חייב להיות גלוי עיניים. לא נוכל לרפא את הפצעים אם לא נביט בהם נכוחה. עולם התיאטרון עתיק ונושן, אך כליו נוגעים במושגים היסודיים ביותר של האדם והשבט. מה יהיו פני התרבות לה אנו זקוקים כל כך, ומה תפקיד יהיה בו לתיאטרון? את כל זאת אנו מבקשים לשאול לחפש לחקור, ולהתחיל ליצור. תודה שאתם משתתפים איתנו בנסיון הזה, לשאול את השאלות ולחפש את המענה. מאחל לכולנו, שלא רק נראה עתיד טוב יותר, אלא שגם נבנה אותו יחד, במלים ובמעשים.

אהרן פוירשטיין

מנהל אמנותי, פסטיבל התיאטרון בירושלים

משונה לעשות פסטיבל בתקופה כזו. לפני כחודשיים התעוררנו כולנו למציאות שונה ומלאת אלימות. התלמידים שלנו, שהיו אמורים להתחיל שנה מלאה בצמיחה אישית, חקירה אמנותית ואהבת החיים, נקראו לחזיתות אחרות. את הסטודיו עצמו, בית הספר בו אנחנו מלמדים, הפכנו לביתו של החמ"ל האזרחי הירושלמי במהלך הימים, ולמקלט אזורי לתושבי השכונה בלילות. הבמה שלנו החליפה את שורות השחקנים בשורות של ארגזי סיוע הנשלחים למשפחות המפונות ולכל מי שנזקק לכך. ובתוך כך, בעודנו מתפעמים מרוח ההתנדבות ששטפה את קמפוס האמנויות וסוף סוף הפכה אותו למה שתמיד היה אמור להיות - מרכז חי ונושם של השכונה ושל העיר, מקום שיודע לספק תשובות ולתת חיבוק כשצריך - חזרה ועלתה בנו השאלה על מקומה של האמנות ועל תפקידנו כמוסד תרבות. כיצד אנו, שרק לפני רגע לימדנו שההצגה חייבת להמשך, שמאמינים באמונה שלמה שהתאטרון הוא חיים, כיצד נצדיק את העצירה המוחלטת הזו של כל מה שקשור ברוח? אם האמנות והתרבות כל כך חשובים, מדוע עכשיו, בחירום, אין לה מקום? בוודאי שיש להם מקום. ונאמנים לעצמנו ולאמנותנו היציבה באמנות התאטרון, החלטנו לקיים את הפסטיבל, דווקא מתוך שאלות אלו: מהו תפקידה של התרבות בעיתות מלחמה? מהו מקומו של האמן בשעה כזו? איך מתרכזים ביצירה כשהעולם כולו עולה בלהבות? והשאלה העיקרית שאנו שואלים את עצמנו ללא הרף בימים אלו - כיצד התאטרון יכול לשמש ככלי של ריפוי והחלמה? לחלק מהשאלות האלו אין תשובה, וגם לא יכולה להיות תשובה. אבל הניסיונות לענות עליהן הם מה שעומד במוקד הפסטיבל שלנו השנה, פסטיבל התאטרון בירושלים. ובין אם התשובה תנסה לבוא בצורת הצגה או מעגל שיח, במופע מוזיקלי או במעגל אבל, ביצירה חדשה או בהעלאה ישנה, הדבר היחיד שאנחנו יודעים שייתן מענה הוא שתבואו ותצטרפו אלינו ונחפש את התשובות האלו יחד. כי גם אם הקירות קורסים מעודף השימוש בקלישאות, וגם אם הקריאה הזו, "ביחד ננצח", מעוררת חשש, הסתייגות ופחד מן הציווי המשתק לאחידות, בסופו של דבר פעולתה העיקרית של האמנות, כפי שאני רואה אותה, היא מציאת דרכים חדשות אל הלב ואל ההבנה המשותפת המקבצת את היחידים לקהל. לצד המדורה, מספר הסיפורים מאז ומתמיד מספר את סיפורו של היחיד, על הייחודיות, השונות והאחרות שבו ומתוך הסיפור הזה נבנה הסיפור הגדול יותר, סיפורו של שבט אחד – רחב, אנושי ומלא חמלה. אני מזמין אתכם להצטרף אלינו בשאלות האלו ובניסיונות האלו, בהן הביחד בפני עצמו הוא ריפוי, הוא תיקון והוא תאטרון.

ניר שגב

20.12.2023יום רביעי
במת שנה ב׳18:30BAPE+גורילות
אולם אביב20:00חמ"ל חמלה
תיאטרון הסטודיו20:00הילד
במת שנה ב׳21:00BAPE+גורילות
רחבת הסטודיולאורך היוםעוטף - חנות יד שנייה חינמית
21.12.2023יום חמישי
במת שנה א׳18:00שבר ותיקון
תיאטרון הסטודיו20:30תיקונים
אולם אביב21:00מרחב מרפא
רחבת הסטודיולאורך היוםעוטף - חנות יד שנייה חינמית
22.12.2023יום שישי
קומה 310:30אבדות ומציאות
רחבת הסטודיו10:30סוד הפועל התמים
תיאטרון הסטודיו11:00-14:00לא מכניסה את זה הביתה
רחבת הסטודיו11:30סוד הפועל התמים
אולם אביב12:00מרחב נע
אולם בוריס12:30הולכים לעולמם
קומה 312:30אבדות ומציאות
קומה 314:00אבדות ומציאות
רחבת הסטודיולאורך היוםעוטף - חנות יד שנייה חינמית
23.12.2023יום שבת
קומה 319:30אבדות ומציאות
במת שנה א׳20:00לא ממואר
תיאטרון הסטודיו20:00אחינועם ואני
אולם בוריס21:00מוות קטן
קומה 321:30אבדות ומציאות
רחבת הסטודיולאורך היוםעוטף - חנות יד שנייה חינמית